פוסט קצר מאת עדי דגן
הפוסט הזה נכתב בהמשך לפוסט של נעמה על משמעות.
כאל-הורית בעצמי, אני מתמודדת לא מעט עם הנושא של מציאת משמעות. כשאני חושבת על המשמעות בחייהם של הורים, במיוחד לילדים קטנים, נראה לי שלא רק שיש להם פחות זמן ואנרגיה לעסוק בשאלות "מי אני? מה אני?".
בנוסף ההורות מביאה איתה מילוי של שניים מההיבטים שנעמה ציינה בפוסט שלה לגבי משמעות: אחד הוא התחושה שאת חשובה עבור אנשים אחרים הזקוקים לך מאוד.
מרכיב נוסף הוא מטרות ויעדים, שכשיש ילדים הם מגיעים בזה אחר זה - גמילה מחיתול, כניסה לגן ילדים, כניסה לבית הספר וכד'.
נראה לי גם שבעוד שיחסי הורים-ילדים נמשכים לאורך שנים ארוכות ומספקים עוגן זהותי קבוע,
העדר עוגן כזה אצל מי שאין לה ילדים או ילדות מעורר לעיתים התמודדות עם תחושת שוליות ועם שאלות כמו: עבור מי אני חשובה? מה התרומה שלי לאנשים אחרים? ועוד.
מחשבות אלו הובילו אותי לחיפוש אחר דמויות אל-הוריות, אשר שוליות חברתית היא מהם והלאה - אנשים בולטים, משפיעים, מעוררי השראה.
זה לא היה כל כך קל לאתר כאלו ואשמח אם תעזרו לי להרחיב את הרשימה.
הנה כמה שאני מצאתי (הם אינם משקפים בהכרח את עמדותי): סימון דה בובואר, אמה גולדמן, אום כולתום, אנגלה מרקל, קונדליסה רייס, מנואל מקרון, אופרה וינפרי, מירב מיכאלי, רונן ברגמן.
*עוד על מודלים של אי-אמהות אלהוריות ואחרות, אפשר לקרוא כאן.
התבוננות על החיים של אנשים כאלו, גרמה לי לחשוב שהבחירה שלהם באל-הורות ובלהקדיש את עצמם לחיים של יצירה ו/או עשייה משמעותית אחרת, אולי מתוך הכרה שיש גבול למשאבים האישיים של כל אחת/ד מאיתנו, היא בחירה שיכולה להוביל לחיים מלאים ולשלמות עצמית, עם פחות מחירים מבחינת תחושות אשם והתשה שאולי מאפיינות יותר את הבחירה ב"גם וגם".