top of page

האם להיות אמא? מהתקשורת

עודכן: 4 באוק׳ 2022

לאחרונה התקשורת מגלה סקרנות ועניין בנשים במתלבטות האם הן רוצות ילדים. הייתה לי הזכות להתראיין כאשת מקצוע. הנה הכתבות עם כמה מחשבות על אופן ההצגה בתקשורת של מי שמתלבטת האם היא רוצה להיות אמא, ונשים אלהוריות.



1. ראיון אצל פאולה וליאון: "להיות, או לא להיות אמא"


מאוד התרגשתי להתראיין בתכנית טלווזיה, אולפן, איפור, אבק כוכבים, לוח זמנים מתוקתק.

אבל יותר מזה התרגשתי ההזדמנות להעלות למודעות את האפשרות לשאול. לשאול בכלל שאלות על חיינו, על הבחירות והרצונות שלנו. וספציפית, שאלות לגבי הרצון להיות אמא.


והכי שמחתי, לפגוש את סטלה, המרואיינת הנוספת. סטלה יודקו הביאה את דרך סיפורה וחייה, והזכירה בו חלק מהקשיים שנשים ללא ילדים נתקלות בהן:

לחץ מצד המשפחה, רעשי הרקע שלא מאפשרים להקשיב לקול הפנימי, פחד לאכזב את אמא, הקושי והכאב שיש בטיפולי פוריות, הצורך להתגונן בפני החברה מול שאלות.

וגם הרבה יותר מזה.

סטלה היא ההפך הגמור מכמה סטריאוטיפים שיש על נשים ללא ילדים:

יש לה עולם עשיר ומלא משמעות, היא מוסיקאית עם מופע שרץ ברחבי העולם,

היא מלאת אנרגיה ושמחת חיים, היא בזוגיות ארוכה,

היא לא חשה בדידות, להפך- היא מכריזה בקול שהיא אוהבת גם את הלבד והשקט ולא מגדירה את עצמה או מנהלת את חייה דרך התווית "אל-הורית". לצפייה


לפרטים על הסדנה הקרובה למי שמתלבטת אם היא רוצה להיות אמא, לחצי כאן

2. על התלבטות לגבי ילדים- ב"ישראל היום"

"ישראל היום" הפתיעו לטובה עם כתבה על נשים שמתלבטות האם הן רוצות ילדים, והתהליך שהן עברו עם השאלה. גם אני רואיינתי, ונתתי את הזוית שלי על כל תהליך ההתלבטות.

הפתיע אותי לטובה, כי העיתון נתפס בעיני שמרני, "מיינסטרימי" מאוד.

בהתחשב בכך, הייתי מוכנה לכתבה שמחפשת את הצהוב, או מפנה אצבע ושאלות שיפוטיות.

לשמחתי, הגוון הכללי היה מאוד חיובי, פתוח, ונתן מקום גם למורכבויות שיש בהחלטה הזו.

זה לא פשוט בכלל, ולא מובן מאליו.


איך מציגים נשים שמתלבטות לגבי ילדים:

שתי מחשבות קצרות, וסיום אופטימי:


1. יחד עם זאת, למרות הרוח החיובית, עדיין בחרו להציג "סוף טוב" לפי הסיפור המקובל- אשה שהחליטה להיות אמא, ומי שעדיין משאירה את האופציות פתוחות.


2. בלט מאוד הרצון באנונימיות מצד המרואיינות ששיתפו בסיפורן האישי. זה מאוד מובן, ואני ממש שמחה שהן ידעו לשמור על עצמן, על הפרטיות והגבולות שלהן.

אך עצם הצורך באנונימיות, מראה לנו שאולי למרות הפתיחות, לא הכל כל-כך טוב ויפה, שלא הכל מקובל ופתוח.

במידה רבה, יש תהליכים שדומים לשלבי יציאה מהארון של להט"ב.

כנראה שלדבר על התלבטות לגבי הורות, או על חוסר רצון בילדים, עוד פחות מקובל ונתפס מלהיות הומו או לסבית.

קצת אופטימיות: אם נסתכל על ההיסטוריה של הקהילה הגאה, ועל השינויים החברתיים והתודעתיים שיש לגביה- בהחלט אפשר לראות מקום לתקווה.




bottom of page