לא סתם הרבה משתמשות במונח "לצאת מהארון", בהקשר האלהורי, וגם בשלב של ההתלבטות לגבי ילדים. החל משלב של תחושת שונות, שאלות, חששות ועד להחלטה וקבלה.
"אני לא מסוגלת לדבר על זה עם אמא שלי, זה יהרוג אותה מצער"
"איך אני יכולה לדעת מה אני, מי אני? איך להחליט- כן או לא?"
"חשבתי שאני היחידה בעולם, שאף אחד לא יכול להבין אותי"
חלק מהמחשבות נשמעות מוכרות? אלו דברים שאמרו א.נשים מהקשת הלהט"בית-
לא סתם הרבה משתמשות במונח "לצאת מהארון", בהקשר האלהורי, וגם בשלב של ההתלבטות לגבי ילדים.
לצאת מהארון זה לא עניין של פעם אחת, הכרזה על הבחירה/זהות וזהו.
לרוב זה תהליך שמתחיל קודם כל עם עצמנו, ורק אז מתחילים לספר החוצה, עם חששות, לקרובים לנו ואולי אחר כך גם לסביבה רחוקה יתר.
תהליך "היציאה מהארון" וגיבוש הזהות המינית מתואר במודלים שונים. חלק מהשלבים בו דומים גם לתהליכים שעוברת מי שמתלבטת האם היא רוצה להיות אמא, אלהוריות, ובכלל למי שיש זהות או בחירות חיים שונות מהנורמה.
על בסיס המודלים האלו, קבלו את:
שלבי היציאה מארון האלהורות:
כמובן שהחיים האמיתיים לא מתנהגים תמיד כל כך יפה ומסודר כמו מודל, ובמציאות השלבים יכולים להיות קצת שונים, חלקם אולי לא רלווטים. כל אחת לפי סיפור החיים שלה.
1. "שתהיי הגדולה ויהיו לך ילדים"- ברירת המחדל
"כשאני אתחתן ויהיו לי ילדים...." ילדונת בת חמש מדברת עם סבתא שלה באוטובוס וצדה את אוזני.
בילדות, לרב המבוגרים מסביבינו היה "סיפור מסגרת" דומה: הם התחתנו (עם בן המגדר השני), הביאו ילדים, התגוררו בבית הרבה שנים. כך זה היה במשפחה, בטלוזיה ובספרים.
באופן טבעי הנחנו, שגם אנחנו נהייה כאלו. נגדל ומתישהו נתחתן ויהיו לנו ילדים. גם אם לא הרגשנו ככה, זו היתה ההנחה הרווחת והמסר מהסביבה.
2. לא בטוח שזה מתאים לי...- בילבול זהות
אבל לעיתים משהו בתחושה הפנימית לא מתאים לסיפור הזה. אולי אין בסיפור שלנו חתן, אלא עוד כלה? אולי אין בכלל חתונה בסיפור שלך, ואת רוצה לבד? ואולי אין ילדים?
התחושה הזו יכולה להופיע כבר בילדות וגם בשלבים מאוחרים הרבה יותר בחיים.
ואיתה מגיע גם בילבול, לפעמים עולה תחושה שמשהו לא בסדר "משהו בי דפוק? אני מוזרה. אולי קרה לי משהו נוראי בילדות ובגלל זה אני ככה?..."
למחשבות האלו מתלווה תחושת בדידות. אין עם מי לדבר על התחושה הזו, "אין עוד כמני".
האנרגיה הרגשית מופנית לשאלות האלו, וצרכים אחרים "נשארים מאחור", ומוקדשת להם פחות תשומת לב. למשל- החלטות על זוגיות, על העתיד, דברים שדורשים מחוייבות והשקעת זמן וכסף יכולים להידחק בינתיים. למשל: לטוס לחו"ל לשנה לחסוך את הכסף? להתחייב לעבודה שלי או ללמוד משהו חדש?...
דרך טובה "לפתור" את את השאלות היא על ידי חיפוש מידע ואנשים שדומים לי. מתפתח "רדאר" וחושים חדים לכל אינפורמציה רלוונטית: מחפשים מידע באינטרנט, סירטונים, הרצאות וקבוצות. משהו בהם נוגע, מסקרן, אפילו מעורר התרגשות.
3. "מה זה אומר עלי?"- השוואת זהויות
שאלות או מחשבות שאופייניות לשלב הזה: באמת כך אני בוחרת לחיות את חיי? מה זה אומר עלי? איך יראה העתיד שלי? איך יגיבו המשפחה, החברים?
מי שבוחרת בסגנון חיים לא נורמטיבי, כמו למשל אלהורות, רווקוּת, לסביות, קווריות, מתמודדת עם ויתור על הידוע, על איך צפוי שהחיים שלנו יראו.
למשל, "משפחה" מוגדרת כ-"אב, ואם בת ובן" ומי שחורגת מהמבנה הזה צריכה לבנות מחדש את המסגרת הנכונה לה. מה זו משפחה עבורה?
יש כאן מקום להרבה יצירתיות ובחירה, אך לפני כן יכולה להיות תחושת ויתור, כאב.
השלבים האלו יכולים להיות מבלבלים או בודדים. הרבה פעמים יש תחושה ש"אין עם מי לדבר באמת". לחברות, משפחה, קולגות- נראה שלהן אין שאלות או התלבטויות. לפעמים יש להן דעה נחרצת על מה נכון ואיך כדאי לנהל את החיים, וזה לא דומה למה לחיים שלך.
גם לחברים והחברות אלהוריים החדשים (וירטואלים בימינו), יש דעה נחרצת, מסקנות אפילו לגלוג על "החיים הנורמטיביים". וגם שם קשה לפעמים לבטא שאלות מורכבות או ספק.
4. "איזו הקלה!"- סובלנות בזהות
השלב תלוי במסקנות מהשלב הקודם- ההשוואה. איזו הבנה עלתה ממנו- למשל האם אני רוצה או לא רוצה ילדים.
הבנה שכן, אני רוצה ילדים- תביא לסיום "היציאה מהארון" וחזרה למסלול "הרגיל".
בחירה/החלטה או אפילו המשך ספקות, יביאו לשלב של קבלה פנימית שקטה יותר.
מתפנה אנרגיה שהופנתה עד עכשיו להתלבטות, לשאלות, להתנגדות לעצמנו או לסביבה.
גם העתיד נראה קצת ברור יותר, ויש יותר זמן וכוח להשקיע בדברים שאולי הוזנחו בגלל חוסר הידיעה. למשל, לחפש קשרים חברתיים, זוגיות וקהילה.
בשלב זה לקהילה יש תפקיד חשוב- האחרים בקהילה משמשות בתור מודל- לאישור, למידה, וגם הרגעה ("היא בסך הכל נראית ממש בסדר ולא אומללה בבחירה שלה"). קהילה משמשת גם מקום לחברויות, מקום ללמוד בו ולהגדיר את עצמנו.
5. "אמא, יש לי משהו לספר לך"- קבלת הזהות וגאווה בזהות
איך הסביבה הקרובה מתייחסת לבחירה?
"כשתתבגרי -זה יעבור לך", את עוד תתחרטי על זה, לא חבל עליך?
או – "אני לא מבינה את הבחירה שלך, אבל אלו החיים שלך".
או אפילו: "הכי חשוב שתהיי שתהיי מאושרת"
הקולות שנשמע בסביבה הקרובה מאוד ישפיעו על "היציאה מהארון" כלפי חוץ- משפחה, חברים, עבודה.
האם נספר רק לחברות קרובות מאוד? נדבר על כך בגלוי בעבודה? נספר להורים? לסבתא?
אבל גם אם הסביבה הקרובה תומכת או מקבלת את הבחירה באלהורות, יש סיטואציות בחיים שמעלות התנגדות- למשל הערות בעבודה, נהגי מונית או דודה בלומה.
החוויות האלו שמגדילות את תחושת העויינות, הניכור ואפילו העליונות על פני "ההוריים".
"הם" בוחרים להשתעבד, לא חושבים, "עדר".
ואילו "אנחנו" האלהוריים- ביקורתיים, חופשיים, נאמנים לעצמנו...
6. "כמה מחברות הטובות ביותר הן אמהות" ;)- מיזוג בזהות
בשלב הזה יש ההשלמה רבה יותר- השלמה פנימית עם הבחירה וגם עם מי שנחשבים כ"נורמטיביים". יש קבלה ופתיחות גדולה יותר לשיחה אמיתית בנושא- לא מתוך תקיפה או התגוננות.
משפחה וחברים לא מסומנים על פי הבחירות בחייהם, אלא על פי מידת הקירבה והתמיכה ההדדית בתחומי חיים שונים.
יתכן שעדיין יהיה כעס, היתקלויות לא מקבלות מסביבה רחוקה בוודאי ימשיכו לפעמים, אך העולם נתפס פחות כ"הם-ואנחנו".
הפריזמה התרחבה.
בכל השלבים הללו יכולים להיות רגעים קשים, של בדידות, תחושת חוסר וודאות והתמודדויות עם החברה.
טיפול הוא מסגר שמאפשרת לעבור את הדרך הזו עם ליווי ותמיכה. בטיפול יש הזדמנות גם ללמוד מהתהליך על עצמנו, ולא רק לעבור אותו- אלא לגדול ממנו.
אם את סקרנית אם ליווי יוכל לעזור לך, כזה מוזמנ.ת ליצור איתי קשר
Comments