להציע למשהי קרובה ללכת לטיפול זו משימה עדינה.
הינה 15 נקודות שחשוב לשים אליהן לב כשמעודדים מישהו לפנות לטיפול רגשי.
על כולנו עוברות תקופות קשות יותר בחיים, וכך גם לקרובים ולקרובות לנו.
-אולי זו חברה שמספרת ומדברת על התלבטויות בנושאים חשובים,
-אולי בן או בת הזוג- שברור שמשהו עובר עליה, אבל נראה שאת כבר לא יכולה לעזור,
-אולי אחותך, שנראה שהיא מתרחקת ממך או מהמשפחה, והיא רגישה מאוד ועצבנית.
כשאנשים קרובים אלינו נמצאים במשבר, מצוקה, יאוש או בילבול,
באופן טבעי, עולה בנו רצון לעזור ולהקל.
אך לא תמיד ברור לנו מה נכון לעשות,
ולפעמים זה מרגיש "גדול עלינו" ונראה שדווקא עזרה מקצועית יכולה לעזור.
להציע למשהי קרובה אלינו לפנות לטיפול רגשי, יכול להיות דבר מורכב.
יחול להיות שאנחנו מרגישות כפולשות לתוך טריטוריה אישית מדי, שנביך אותה, שנקבל תשובה הודפת:
"את לא מבינה כלום, וצריכה טיפול בעצמך".
הנה כמה רעיונות איך לדבר על טיפול בצורה רגישה ומועילה:
תתכוננו
פנו זמן מתאים. לא נכון ששיחה כזו תהייה "על רגל אחת". יחד עם זאת, לא כדאי להיפגש באוירה פורמאלית ולזמן לפגישה מיוחדת. השיחה יכולה להיות גם תוך עשייה משותפת של משהו שאין בו הרבה הסחות דעת- הליכה משותפת, נסיעה ארוכה באוטו, שטיפה וייבוש כלים.
פנו מקום בלב. לפני השיחה חשוב כדאי להתחבר למניע שלך- למה חשוב לך שיפנו לטיפול.
השורה התחתונה היא שאכפת לך מאוד ממנה או ממנו, והיית רוצה שירגישו טוב יותר.
התאזרו בסבלנות: חשוב לזכור שהיא נמצאת במצב רגיש יותר, אולי נפיץ יותר לכעס או לדמעות. יכול להיות ששיחה כזו תיקח זמן, שטיעונים ושאלות יחזרו על עצמן, שיעלו גם התנגדויות.
תהיי סבלנית.
2. בשיחה עצמה
גישה: בשיחה אל תחסכי בגילוי באמפתיה ואהבה. הביעי תמיכה, דאגה ואכפתיות.
למשל: אני אוהבת אותך, את חשובה לי, אני איתך.
תדברו ב"אני" ולא ב-את". למשל:
עדיף משפט כמו "אני דואגת.. אני מפחדת.." ולא "את מדאיגה אותי, יש לך בעייה, את צריכה עזרה".
תמנעו משימוש במילה "את צריכה" או "את חייבת".
ראשית מכיוון שמילים כאלו מעוררות התנגדות, ושנית- כי ההחלטה היא באמת שלה.
לא "חייבים" ללכת לטיפול. חשוב לרצות בכך.
בלי פסיכולוגיה בגרוש: הימנעי ממונחים "פסיכולוגיסטיים" ותיוגים. למשל "את סוציופאטית", "היתה לך ילדות קשה ולכן את....", "את בדיכאון ואת לא מוכנה להתמודד עם המציאות ולכן את בורחת לשינה כל הזמן".
קודם כל- זה שיטחי, ושנית- מתנשא: השיחה צריכה להיות ממקום שוויוני, ללא ביקורת או הקטנה.
תנו דוגמאות לשינויים בהתנהגות, או לדברים קשים שראית: הסבירי למה, לדעתך, כדאי שהיא תלך לטיפול.
למשל: "נראה לי שאת מאוד מדוכדכת. כבר לא בא לך לעשות כלום. אין לך חשק אפילו ללכת למסעדות ואת ממש אוהבת את זה בדרך כלל".
או "אני מרגישה שאנחנו מתרחקות. קשה לי לדעת מה עובר עליך לאחרונה, אנחנו כבר פחות מדברות".
או "את מספרת לי על המקרה והתחושות האלו כבר הרבה זמן. אני רואה שזה ממש קשה לך. אני איתך, אבל אני מרגישה שזה כבר לא מספיק".
המנעו מהטחת האשמות, מביקורתיות ושיפוטיות. משפטים כמו: "בזמן האחרון את מתנהגת כמו פסיכית/איכפת לך רק מעצמך/את מבזבזת את החיים שלך ונרקבת בבית" לא ממש יקדמו את השיחה למקום רצוי, ולא יאפשרו להיפתח או להקשיב לך.
שתפי: אם היית בטיפול שעזר לך, חשוב לשתף בזה. השיתוף עושה את הטיפול "נורמלי" יותר, יכול להעיר תקווה ששינוי אפשרי, והשיחה תהייה אותנטית וקרובה יותר.
תהיי פרקטית: הציעי שם של מטפלת מומלצת, או הבטיחי לברר על כזו.
כשאנחנו בתקופה קשה בחיים, הרבה פעמים אין כוח לחפש, או להיות פרקטיים בעצמנו.
לכן עזרה כזו חשובה, בעיקר בהתחלה. תציעו ליווי לפגישה הראשונה, ותמיכה לאורך הדרך- כל עוד תידרש או תהייה רצוייה.
תבהירי שההצעה ללכת לטיפול היא לא במקום התמיכה שלך,
ואת תמשיכי להיות שם, לתמוך, להקשיב, לאהוב.
3. תתכונני לתגובות
התנגדות: יכול להיות שלמרות הכוונות הטובות שלך, תזכי להתנגדות- הכחשה, כעס, אולי יגידו לך שאת ביקורתית, או שאת בעצמך צריכה ללכת לטיפול.
הרבה פעמים רגשות כמו כעס או דחייה מסתירים רגשות עמוקים יותר. רגשות של פחד, עצב, בושה ופגיעות, שנתפסים (בטעות) כמעידים על חולשה, "לוזריות". רגשות שקשה לנו להביע.
זה לא אישי: חשוב לזכור לא "לקחת את זה אישית".
גם אם היא לא תרוץ מייד לטלפון וקבע פגישה. זה בסדר.
לרעיונות חדשים לוקח זמן לחלחל, בעיקר אם הם נכונים.
עזרת לטמון רעיון חדש, או להעיר מחשבה שכבר היתה.
זכרי שזו לא החלטה שלך, וגם לא החלטה בעדך או נגדך.
תקיימי הבטחות: תעזרי למצוא מטפלת, תלווי לפגישה הראשונה (אם זה רצוי), והעיקר- תמשיכי להיות שם ולתמוך בה.
