1. תתכוננו

• פנו זמן מתאים. לא נכון ששיחה כזו תהייה "על רגל אחת". יחד עם זאת, לא כדאי להיפגש באוירה פורמאלית ולזמן לפגישה מיוחדת. השיחה יכולה להיות גם תוך עשייה משותפת של משהו שאין בו הרבה הסחות דעת- הליכה משותפת, נסיעה ארוכה באוטו, שטיפה וייבוש כלים.

• פנו מקום בלב. לפני השיחה חשוב כדאי להתחבר למניע שלך- למה חשוב לך שיפנו לטיפול.

השורה התחתונה היא כי איכפת לך מאוד ממנה או ממנו, והיית רוצה שירגישו טוב יותר.

• התאזרו בסבלנות: חשוב לזכור שהאדם הקרוב או הקרובה לנו נמצאים במצב רגיש יותר, אולי נפיץ יותר לכעס או לדמעות.

יכול להיות ששיחה כזו תיקח זמן, שטיעונים ושאלות יחזרו על עצמן, שיעלו גם התנגדויות.

גלו סבלנות.

​

  2. בשיחה עצמה

• גישה: בשיחה אל תחסכו בגילוי באמפתיה ואהבה. הביעו תמיכה, דאגה ואכפתיות.

למשל: אני אוהב אותך, אתה חשוב לי, אני איתך.

תדברו ב"אני" ולא ב-את/ה". למשל:

עדיף משפט כמו "אני דואגת.. אני מפחד.." ולא "את מדאיגה אותי, יש לך בעייה, אתה צריך עזרה".

תמנעו משימוש במילה "אתה צריך" או "את חייבת".

ראשית מכיוון שמילים כאלו מעוררות התנגדות, ושנית- כי ההחלטה היא באמת שלה או שלו.

לא "חייבים" ללכת לטיפול. חשוב לרצות בכך.

• בלי פסיכולוגיה בגרוש:  המנעו ממונחים "פסיכולוגיסטיים" ותיוגים. למשל "אתה סוציופאת", "היתה לך ילדות קשה ולכן את/ה....", "את בדיכון ואת לא מוכנה להתמודד עם המציאות ולכן את בורחת לשינה כל הזמן".

קודם כל- זה שיטחי, ושנית- מתנשא: השיחה צריכה להיות ממקום שוויוני, ללא ביקורת או הקטנה.

• תנו דוגמאות לשינויים בהתנהגות, או לדברים קשים שראית: הסבירו למה לדעתך כדאי שהיא או הוא ילכו לטיפול.

למשל: "נראה לי שאת מאוד מדוכדכת.  כבר לא בא לך לעשות כלום. אין לך חשק אפילו ללכת למסעדות ואת ממש אוהבת את זה בדרך כלל".

או "אני מרגיש שאנחנו מתרחקים. קשה לי לדעת מה עובר עליך לאחרונה, אנחנו כבר פחות מדברים".

או "את מספרת לי על המקרה והתחושות האלו כבר הרבה זמן. אני רואה שזה ממש קשה לך. אני איתך, אבל אני מרגישה שזה כבר לא מספיק".

• המנעו מהטחת האשמות, מביקורתיות ושיפוטיות.  משפטים כמו: "בזמן האחרון את מתנהגת כמו פסיכית/איכפת לך רק מעצמך/אתה מבזבז את החיים שלך ונרקב בבית" לא ממש יקדמו את השיחה למקום רצוי, ולא יאפשרו להיפתח או להקשיב לך.

• שתפו: אם היית בטיפול שעזר לך, חשוב לשתף בזה. השיתוף עושה את הטיפול "נורמלי" יותר, יכול להעיר תקווה ששינוי אפשרי, והשיחה תהייה אותנטית וקרובה יותר.

• תהיו פרקטיים: הציעו שם של מטפלת מומלצת, או הבטיחו לברר על כזו.

כאשר אנחנו בתקופה קשה בחיים, הרבה פעמים אין כוח לחפש, או להיות פרקטיים בעצמנו.

לכן עזרה כזו חשובה, בעיקר בהתחלה. תציעו ליווי לפגישה הראשונה, ותמיכה לאורך הדרך- כל עוד תידרש או תהייה רצוייה.

תבהירו שההצעה ללכת לטיפול היא לא במקום התמיכה שלך.

תאמרו שתמשיכו להיות שם, לתמוך, להקשיב, לאהוב.

​

  3. התכוננו לתגובות

• התנגדות: יכול להיות שלמרות הכוונות הטובות שלך, תזכו להתנגדות- הכחשה, כעס, אולי יאמרו לך שאתה ביקורתי או שאת בעצמך צריכה ללכת לטיפול.

הרבה פעמים רגשות כמו כעס או דחייה מסתירים רגשות עמוקים יותר. רגשות של פחד, עצב, בושה ופגיעות, שנתפסים (בטעות) כמעידים על חולשה, "לוזריות". רגשות שקשה לנו להביע.

• זה לא אישי: חשוב לזכור לא "לקחת את זה אישית".

גם אם האדם שדיברתם איתו לא ירוץ מייד לטלפון וקבע פגישה. זה בסדר.

לרעיונות חדשים לוקח זמן לחלחל, בעיקר אם הם נכונים.

עזרת לטמון רעיון חדש, או להעיר מחשבה שכבר היתה. 

זכרו שזו לא החלטה שלך,  וגם לא החלטה בעדך או נגדך.

• תקיימו הבטחות: תעזרו בחיפוש מטפלת, תלוו לפגישה הראשונה (אם זה רצוי), והעיקר- תמשיכו להיות שם ולתמוך בה או בו.