8 רעיונות איך להתמודד עם הבדידות בקורונה

עודכן ב: אפר 15


להיות בבית לבד בימי קורונה

"הבדידות מזיקה לשחקני כדורגל!", זו אחת הכותרות שראיתי השבוע. עוד אחת מהמון כתבות ועצות לקשיים של הורים, קשישים, מתבגרים, משפחות...

בכל ים המילים הזה, יש מעט מאוד התייחסות למי שאין להם ילדים, ואולי גם לא זוגיות, וחיים וחיות לבד.

הרבה ממי שחיים וחיות לבד בחרו בזה ואוהבות את הספייס, את השקט, את החופש.

אבל יש הבדלים בין לחיות לבד בשגרה או בזמן קורונה:

קודם כל, אין כאן בחירה. בתור מי שאוהבים חופש, התחושה שהסיטואציה נכפית, יכולה להיות קשה, תחושה שכובלת.

בשגרה "רגילה", לרובינו יש מפגש עם אנשים אחרים ועיסוקים גם מחוץ לבית- עבודה, חדר כושר, קפה עם חברות, מפגשים משפחתיים.. גם אם חלק מהם לא עושים בהתלהבות רבה, הם שם, משמשים כעוגנים בחיים שלנו ומייצרים הזדמנות למפגש עם עוד אנשים (גם אם זה הדוש מהעבודה).


כבני ובנות אדם אנחנו "מתוכנתים" לצורך בקשר עם אחרים, כבר כתינוקות.

חלק מאיתנו צרכים לא הרבה זמן עם אחרים, אבל עדיין זה צורך חשוב, ו-"לבד" נעים, יכול להפוך לבדידות מעיקה.

בנוסף, המצב מביא איתו הרבה חוסר ודאות ופחד- כלכלי, בריאותי, נפשי, אולי גם פוליטי.

אמנם כולן בסירה אחת, עם פחדים דומים, אבל כשאנחנו לבד, הפחדים האלו יכולים להיות אינטנסיביים יותר, אין מי שתשים יד מנחמת או תסתכל בעיניים רכות.

איך אפשר להקל על הבדידות והלבד בתקופת הקורונה?


לשמור על קשר עם אנשים

1. רשתות חברתיות יכולות להיות ממש חשובות בימים האלו.

תתעדכנו מה קורה אצל חברים וחברות, תהיו פעילים בקבוצות רלוונטיות ומעניינות, תיזמו פרויקט משותף שקשור בתחומי עניין משותפים, אפילו תפנו לאנשים שנוצר איתם שיחה נחמדה בפרטי (בלי להיות פולשניים או דושים).


רשתות חבריות יכולות להיות גם מדרון חלקלק וגם להוריד ולמכר ממש. תשתמשו בהן, אבל בחוכמה:

תצאו מקבוצות ודפים שעושים לא טוב, תסתירו אנשים שגורמים לקנאה, מלחיצים או מפיצים רע.

כדי לא להישאב לחלוטין, אני מציעה להתקין תוכנה שמודדת כמה זמן היינו שם, ואפילו לשים טיימר שיזכיר גם לצאת משם.


2. דברו עם אנשים- בטקסטים ווידאו, אבל גם בטלפון, כמו פעם, יש בזה משהו אינטימי יותר. זה הזמן לחדש את הקשר עם החברה מהלימודים או עם מויישה הבן-דוד.


יצירת הקשר חשובה לתחושה שאנחנו לא לבד (או פחות לבד), לשייכות, קירבה ומשמעות. גם הידיעה שמישהו מקשיב ושומע אותנו יכולה לעזור לתחושת הבדידות והקשר.

בנוסף, עצם הדיבור חשוב-הפעלת מיתרי הקול והשמיעה שלנו את עצמנו מזכירים שאנחנו כאן ותורמים לתחושה של עצמיות.


3. בקשו עזרה- מי יוכל להיות שם עבורך אם תרגישי בודדה מדי, כשתרצי קול מחבק ומבט אכפתי?

אולי יעזור לך שיפנו אליך יותר, יצרו קשר וישאלו מה שלומך, יזכירו לך שאת חשובה? אל תתביישי לבקש את זה. אנשים, בעיקר בזמנים כאלו, אוהבים לעזור, להרגיש משמעותיים, ובקשה כזו יכולה לקרב בינכם. אל תחששי להעיק.


אם אין מישהו כזה, ואת בטיפול דברי על זה עם המטפלת שלך. אולי תגלו ששיחה קצרה נוספת באמצע השבוע יכולה לעזור.

אם את.ה לא בטיפול, ומרגיש.ה שאת.ה שצריכ.ה תמיכה, או אוזן קשבת, מוזמנים ליצור קשר לשיחה קצרה ללא עלות.

4. שיגרה זה רע?

הימים נמרחים אחד לתוך השני, זמן העבודה (למי שעוד עובדת) מתערבב עם הזמן הפנוי ואין באמת לאן או למה לקום בבוקר. לי זה מזכיר את החופש הגדול, כיף בהתחלה, אחר כך משעמם ובסוף מחרפן.


כשהיום שלנו בלי עוגנים לזמן יש נטייה להתמוסס ולהיות עיסה לא ברורה, וכך גם לתחושה שלנו. מעין עצלות מנומנמת, שיכולה להפוך לדכדוך, כובד ומועקה.

סדר יום מאפשר לנו להתווסת, כמו המשך של מערכת העצבים שלנו. הוא נותן תחושה של זמן ואוריינטציה, גם כשהכל כל כך שונה.


כתבו כבר לפני על שיגרה של לקום בבוקר, לצחצח שיניים ולהתלבש, וזו באמת ההתחלה.

חשוב ליצור גם שיגרה בהמשך, לקבוע לעצמנו "משימות". למשל- שעה שבה נצא להתאווררות, זמן לטפל בעציצים, שעה לדברים שרצינו לעשות ואף פעם לא היה לנו זמן, לקבוע עם חברים לארוחת צהריים וירטואלית, לבשל, אפילו זמן לנטפליקס.

אהבה

5. חמלה עצמית- כשחברה מספרת לך על משהו שקשה לה, או איזו טעות שהיא עשתה, איך את מדברת אליה? לרוב, נדבר בקול מרגיע, נקשיב, ניתן חיבוק, נעודד, נהייה איתה. נהייה כלפיה בחמלה.

בחמלה עצמית אנחנו רוצות להעניק את אותו יחס נעים- לעצמנו.


הרבה פעמים הדיבור העצמי שלנו יכול להיות די נוקשה, עם ביקורת עצמית ושיפוטיות. זה לא הוגן כלפי עצמנו, המצב גם ככה לא קשה... חמלה עצמית היא כמו חיסון לקולות האלו.

זה לא פינוק, אגואיזם או שקיעה ברחמים עצמיים. אלא פנייה לעצמנו ברכות, בסבלנות ורוחב לב. זה להיות טובות וטובים לעצמנו כשאנחנו מרגישות רע.

זה נושא כה חשוב, שכנראה אקדיש לו פוסט נפרד.


ובינתיים, כמה רעיונות לאיך לטפח חמלה עצמית:

  • לבשל לעצמנו דברים אהובים וגם מזינים. אוכל והזנה הם חלק מהדרכים הכי ראשוניות לקשר ואהבה. תחשבו על הסבתא (שלך או הסטראוטיפית), שרק רוצה להאכיל את הנכדים.

  • לומר לעצמך תודה- כמו שהיית אומרת תודה אם מישהו היה מבשל לך, או מנקה את הבית, או דואג לך שתספיקי להגיע לשיעור יוגה בזמן.

  • "התרגיל הקלאסי"- תניחו יד חמימה על אזור הלב או הבטן, אם נוח אפשר לעצום עיניים, תנשמו עמוק לאזור הבטן, ותאמרו בלב או בקול רם: "אני איתך, אני כאן, הכל בסדר, את חשובה לי, אני אוהבת אותך, את לא לבד". (אפשר לומר כמובן רק חלק מהדברים, את מה שהכי מתחבר לך, או במילים שלך).


6. להתנדב/לעזור- סיוע לאחרים ונתינה הם "תרופת פלא" לתחושות קשות.

קודם כל, עשייה למען אחרים עוזרת לשים את עצמנו בצד, ולנוח קצת מעצמנו. ובימים האלו יש לנו הרבה מאוד מעצמנו.

בנוסף, לעשות משהו שחשוב ועוזר למישהו אחר, נותן תחושת משמעות, שיכולה להתפוגג בשיגרה המוזרה שלנו.

התנדבות כמובן גם תורמת לקשרים עם אחרים- עם מי שאת נותנת לו/לה ועם מתנדבים אחרים.


אם את לא יכולה או רוצה לצאת מהבית, אפשר להציע ללמד משהו-

זה יכול להיות משהו מהמקצוע שלך, תחביב שיש לך או משהו שלמדת על החיים.

למשל- איך לצייר מנדלות, תירגול תנועה, איך עובד מחשב, אוריגמי, היסטוריה וכל מה שיש לך בו ידע.

7. סייבר סקס- אמנם אין מגע, אבל זו ההזדמנות להגשים פנטזיות בלי לצאת מהבית, עם אהובים ואהובות או א.נשים שעדיין לא הכרת. בחוברת הזו תמצאו מדריך לסקס וירטואלי (ועוד הרבה דברים אחרים לזמן קורונה).

*חשוב! אם את.ה במצב רגשי לא טוב עכשיו, חכו עם זה לתקופה שתוכלו לשמור על עצמך טוב יותר מפני ניצול אפשרי.

8. להתנועע

"הגוף והנפש קשורים" - זו כבר מזמן לא רק אמירה רוחניקית, אלא קשר שנחקר ומוכח בשנים האחרונות, בעיקר בתחום חקר המוח והעצבים.

לתנועה יש השפעה על מערכת העצבים, והיא עוזרת בוויסות תחושות של חרדה, דיכאון, ערך עצמי, מתח ומשפיעה על יכולת קוגנטיבית.


אז תזוזו. תזיזו את השולחן בסלון ותפנו לעצמכם מקום.

הרשת מלאה בתכנים והצעות לתנועה, הרבה מהן חינמיות לגמרי. לא צריך לבחור במה שהכי "נחשב" נכון, או מאתגר, אלא להתנסות ולעשות מה שכיף, משרגיש נכון, שגורם לתחושה טובה בגוף. ובנפש.

וכמה קישורים (מהמלצות או ניסיון שלי):

צ'י קונג בזום , אפליקצית יוגה (באנגלית), זומבה, יוגה ביוטיוב (עברית), כאן יש ריכוז של מגוון שיעורים, ויש גם אימוני כושר וכוח, מסיבות טראנס וריקוד חופשי, ומה שלא תרצו.

9. אין לי כוח לטיפים ועצות

לפעמים רשימה כמו זו יכולות לעורר תחושת אשם ושיפוטיות- כי את.ה כן בפיג'מה כבר יומיים, לא הכנת מרק לשכנה שלך, הליבידו שלך ירוד ובכלל אין לך חשק לכלום.

אל תוסיפי את הדברים שכאן לרשימת "מה לא עשיתי בקורונה", כדי להוסיף ביקורת וכעס על עצמך.

תתייחסי לעצמך ברכות. אנחנו בתקופה באמת קשה, ולא תמיד אפשר "למשוך את עצמנו מהשיער" כדי לצאת מביצת הדיכדוך.

אם את.ה במצב כזה, בבקשה בבקשה צרו קשר עם אחרים.

מזמינה אותך לפגישה

את את.ה מרגיש.ה צורך בתמיכה או אוזן קשבת, מוזמנות ליצור קשר לשיחה קצרה ללא עלות.

בנוסף, אני פותחת לתקופה הזו כמה מקומות בעלות מופחתת של 150 ₪ לשעת טיפול/אימון (המפגשים בתקופה זו הם און-ליין, דרך זום).

למי זה יכול לעזור:

  • למי שמרגישה צורך או רצון "לחזור לעצמה", לחזור לגוף להרגיש קרקע בטלטלה.

  • למי שצריכה להיזכר בכוחות ובמשאבים שלה

  • מי שמעוניינת בטכניקות לוויסות והרגעה

  • מי שרוצה לעשות "סיעור מוחות" לאפשרויות שהיא יכולה לפתוח לעצמה בתקופה הזו

  • ולמי שמרגישה שזו "קריאת השכמה", ורוצה להתעורר ליום המחר קרובה יותר לעצמה, יודעת טוב יותר מה היא רוצה מעצמה ובחיים.

(הדברים כתובים בלשון אשה, אבל רלוונטיים גם לגברים ולכל המגדרים).


מוזמנים ומוזמנות לפנות אלי לתמיכה, שאלות, או מידע נוסף.


לשאלות ולתאום פגישת יעוץ טלפונית חינם:

איך תוכלי להיעזר בי?

לא משנה כמה זמן את כבר מרגישה כך,

הרבה יותר חשוב מה את מאחלת לעצמך.

אם יש לך רצון בחיים מספקים,

עם ערך עצמי והגשמה עצמית,

אם יש בך כמיהה לקשרים אמיתיים,

אם את מוכנה לשפר את איכות חייך,

אם את מוכנה להיות עצמך,

להתחבר ליכולות  ולמשאבים הפנימיים שלך,

אני אשמח ללוות אותך בדרך.

  • Facebook Social Icon

Tel-Aviv | נעמה בן-שמחון  | פסיכותרפיה גופנית | תל-אביב | naama.bens@gmail.com | 052-3476640

whatsapp.png

© 2023 by Name of Site. Proudly created with Wix.com