
רווקות מבחירה? סטיגמות על רווקות:
קשר זוגי ונישואין נתפסים כשלב התפתחותי חשוב, דרך להגשמה ומימוש, כ"תעודת ביטוח" נגד בדידות וככרטיס הכניסה לעולם "המבוגרים".
לעומת זאת, רווקות נתפסת כמצב ביניים, שיכול להתאים לתקופה מסויימת, אך לא לנצח.
לכאורה, זה מצב שאמור להיות זמני, שלב המתנה ומעבר לחיים זוגיים ומשפחתיים.
בחירה ברווקות ממושכת ובעיקר בגילאים בוגרים, נתפסת כחריגה.
יש פרק זמן בו יש "הרשאה חברתית" לרווקוּת, למשל בגילאים צעירים מאוד, או לאחר סיום קשר משמעותי או גירושין.
אך חריגה מהתווך הזה גוררת סטיגמות חברתיות (singlism), ורווקות נתפסות כ- "בתולה זקנה ומסכנה" מחד או "רווקה הוללת/ טורפת" מאידך.
גם ביטויים רכים יותר במדיה או בתקשורת בין אישית מפקפקים בסטאטוס ובנושאת אותו.
למשל רווקות נתפסות כמי שלא מתאמצות מספיק, מצפות ליותר מדי, בררניות מדי או מרוכזות בעצמן.
גם ההנחות הסמויות (או לא) על חייה של רווקות לא יותר מחמיאות: אומללה, בודדה, לא בוגרת, מבזבזת את השנים הכי טובות, ואולי היא בכלל לסבית בארון?
איך זה שמשהי כמוך עדיין לא נשואה? רווקות נדרשות לתת דין וחשבון על רווקותן: נקודת המוצא היא שרווקות מצב שיש להסבירו, כלומר, עצם הקיום לא מספק, וצריך לספק סיבות לעצם הבחירה. כל זה, בשונה מהבחירה בנישואין או מגורים משותפים.
חיי רווקות ממושכים נתפסים כאילוץ כפוי, משאלה לזוגיות שלא התמלאה, ולכל היותר הסתגלות למציאות.
אולם רווקות יכולה להיות כמובן גם בחירה, רצון לגיטימי לחיות את חיינו ללא "עוד משהו שיסתובב בתחתונים בבית".
זו בחירה שיכולה לנבוע מרצון להיות לבד, רצון לשקט או חופש, אך גם להעדפה של אורך חיים אחר, שמקשה על חיים זוגיים "שגרתיים". למשל, בחירה לטיפול בהורים חולים, העדפה של חיי טיילות ונוודות, הקדשת החיים למטרה רוחנית או אידיאולוגית, וכמובן גם בשל נסיבות חברתיות כגון מצב רפואי או מלחמה.
רווקות בקליניקה- הטיות של מטפלות.ים
"אני צריכה להבין מה השריטה שלי"
חשוב לייחד מחשבה ועניין באוכלוסייה שהולכת וגדלה, שעבורה רווקות היא לא "רק שלב ביניים", עד מציאת האחד/ האחת.
הנרטיב הנפוץ וסטיגמות על מי שחורגת ממנו, יכולים להיות קולות שיפוטיים שמופנמים על ידי הרווקות/רווקים.
יכולות לעלות תחושות כואבות ותסכול, תחושה שהן מוצלחות פחות ואפילו פחותות ערך מכיוון שהן לא בזוגיות. שאלות כמו "מה לא בסדר איתי?" וחיפוש פתולוגיות.
אם גם אנו כמטפלות אוחזות בתפיסות והטיות דומות, ובעיקר באופן לא מודע, המפגש יהיה פחות מיטיב. כיצד נוכל לסייע למי שמחזיקה בתפיסות דומות, או למי שרוצה לאתגר ולקרוא עליהן תיגר.
את האתגר לגלות את ההטיות הסמויות, לקחה על עצמה קבוצת מטפלות ומטפלים מישראל, שחקרו* את סטיגמות הפנימיות שלהן לגבי רווקות, ושאלו את עצמן שאלות שמעניין להפנות גם לעצמנו כאן:
• מה האסוציאציות שעולות בך מול המילה "רווקה"/ "רווק"?
• האם יש הבדלים?
• מתי ובאיזה הקשר שמעת את המונח לראשונה?
• האם יש או היו רווקות במשפחת המקור שלך? במשפחה הנוכחית, במעגלים חברתיים קרובים? מה היחס, הגישה כלפיהן? האם הופעל עליהן לחץ כלשהו?
• האם היית או כיום ללא בן/בת זוג תקופה ממושכת במהלך חייך הבוגרים? מה התחושות, מחשבות כלפי זה? האם היתה בך ביקורת עצמית? תחושת חופש? תחושה שזה "מצב ביניים" עד ש... אגדל, אמצא את האחד, אמצה את השלב...
מה העלתה ההתבוננות:
המטפלות גילו שבמשפחות המקור רווקות זכו לרחמים, נתפסו כחסרות חיים, מאושרות פחות, עם פחות כישורים חברתיים, ותחושת משמעות פחותה. כל זאת, גם אם הן היו מצליחות ומאושרות.
רווקות לא נתפסה כסגנון חיים שווה בערכו לזוגיות הטרוסקסואלית. יותר מכן, אולי גם פחות מזוגיות לא הטרוסקסואלית – "טוב, העיקר שאת לא לבד, ושיש לך מישהי בחיים".
המטפלות גילו שגם להן הטיות מול מטופלות רווקות למשל:
הן החזיקו מטרה (לא מודעת) שהטיפול יביא למטופלת רווקה מזור והיא מצא זוגיות, ואפילו תתחתן. גם אם מטרה/ משאלה זו לא הובעה ע"י המטופלת, או נאמרת כהפנמה של נורמות.
המטפלות זיהו תחושות חיוביות יותר כלפי רווקות שהן אמהות יחידניות- הן היו פחות שיפוטיות ולתחושתן הטיפול היה טוב יותר.
סיכום, ואיך נוכל להיות יותר מכילות גם למי שחורגת מהנורמה
בחיים, ובטיפול, עצם קיומן של מערכות יחסים נחקרות פחות, גם אם הן מורכבות. פחות נשאלת השאלה "למה?" מה הביא אותך להתחתן?
בעוד שעצם רווקוּת נחקרת, בפשטנות השאלה "למה לא התחתנת?". זו שאלה שבבסיסה עומדת תפיסה שרווקות היא מצב לא טוב או תקין ואולי יש שם "משהו" שצריך לבדוק.
חשוב להעלות את עצם הרווקות כשאלה לבדיקה/חקירה עם המטופלת, בעיקר אם יש הפנמה של סטיגמות או קושי עם מצבה.
אולי גם יותר מזה, להעלות להתבוננות ולשאלה את עצם הרצון בזוגיות. מתוך החזקה בהבנה שרווקות היא אופציית חיים לגיטימית ושוות ערך, אפשר להגדיל את טווח אפשרויות הבחירה גם בקליניקה, ובעיקר לאפשר הרשאה פנימית ותוקף לתחושות שאינן מקובלות.
*הפוסט הזה נכתב במקור לפינה בקבוצה סגורה של מטפלים.ות, שבאה לשפוך אור ולשאול שאלות על סגנונות חיים וזהויות שמחוץ לנורמה.